<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רמ"ג</h1>
<h2>דף מב:</h2>
האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין אבל הוא נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי. ומדקדק רבי' שלמה מיכן שאם שפך מים על התרנגולת כדי למולגה אסורה התרנגולת לפי שכששופך מן הכלי שבו נרתחו המים הוי כלי ראשון ומבשל הדם עם התרנגולת ואסורה. מדקאמר אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי דווקא שעירה הרותחין בכלי אחר ואחר כך נותן בו תבלין דהכי משמע אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי לאחר שנתן בו חמין דהכי אורחא. אבל נותן תבלין בקערה ואח"כ עירה בחמין הרותחין אסור. ואינו נראה דאם כן קשיא רישא אסיפא דקתני האילפס והקדירה (מותר ואת) שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. דווקא שהעבירן מרותחין אבל אם נתן התבלין בקדרה ואח"כ עירה עליהן הרותחין [מותר ואת] אמרת אסור. ונראה לר' רישא דווקא וסיפא הכי קתני אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי בין עירה בין לא עירה ואח"כ זורק עליהן (תבלין) חמין וכ"ש תרנגולת דאם זרק עליה מים רותחין שלא בישלה שהרי הנוצה עליה וכשירה. והא דאמרי' בזבחים וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר וכו' וכלי נחושת אשר תבושל בו לרבות המערה שאם עירה דבר רותח על חטאת בכלי שטעון שבירה לאו טעמא משום בישול אלא בולע הכלי חטאת. והכי מצא ר' בתלמוד ירושלמי דקאמר שאם שפך רותחין על תבלין מותר. ומקשי עלה מההיא דזבחים ומשני. הכי מפי רבינו שמואל. ורבינו יעקב אומר דהא לית' דהכי איתה בתלמוד ירושלמי מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אמר אסור עירוי (בכלי) [ככלי] ראשון (חזי ליה ר') חייליה דר' יונה מן הדין (אמר ליה אין לי אלא) אחד שבישל לתוכו ואחד עירה לתוכו רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו. ואסור לערות מים רותחין על התרנגולת. והכי קאמר רבא דכלי ראשון הוא דנעווה ארתחווה ששופך עליה רותחין ולא (של מכניס) [שמכניס] אותן לתוך הרותחין דמילתא דלא אפשר היא. ואמרי' [פסחים ל"ז ע"ב] נמי המעיסה מוגלשין על גבי קמח.
<h2>דף מז.</h2>
אלא אמ' רבא כי הוינא בי רב נחמן הוו מטלטלי כנונא אגב קיטמא אע"ג דאיכא עליה שברי עצים. פי' כנונא מחתה. וכן פי' הערוך. והיינו מחתה באפרה נמי דלעיל. פי' אגב אפרה שהוסק מערב שבת. ושברי עצים חשיבי טפי מאבן שבכלכלה דאם לא כן מאי קמ"ל ואדמקשי ליה בתריה מבריתא לסייעיה ממתני' דכלכלה והאבן בתוכה. (מתיבי) [מיתיבי] ושוין שאם יש [בה] שברי פתילה שאסור לטלטלה. אלמ' כיון דחשיבי (טפלי) [טפי] מאבן שבכלכלה נעשה הכלי בסיס להם ובטל השמן לגביהו. וה"ה לשברי עצים דחשיבי כשברי פתילה (דכלל) [דבטל] האפר לגביהו. ומשני בגלילא שנו שיש להם רוב שמן ולהכי בטל מותר השמן אגב שברי [פתילה] ועיקר הבסיסות לשברי פתילה. וראיה לדבר דבגליל היה רוב שמן כדאמרי' בסנהדרין [י"א ע"ב] טול איגרא חדא וכתוב (ליוחנא) [לאחנא] בני גלילא עילאה ובני גלילא (עילאה) תחתאה שלמכון ישגא מהודעין אנחנא לכון דזמן בעורא מטא לאפרושי (מעשרה) [מעשרא] ממעטני זיתא. ואמרי' בנזיר [ל"א ע"ב] פ' בי' שמאי או' הקדש (טעיות) [טעות] בגלילא שנו דחמרא עדיף (ממשחה) [ממשחא]. ויין היה מצוי להם הרבה כדאמרי' בהמוציא יין [לקמן ע"ח ע"א] דמתני' דקתני מים כדי לשוף בהן את הקילור דחשיב להו רפואת מים שכיחה טפי משתיה בגלילא שנו שהיו עשירים ולא היו שותין מים כלל וכיון דרוב שתיתן יין מצוי להם ביותר. ולא כפי' רבינו שלמה שפירש בגלילא שנו שהיו עניים ולא היו להם פתילות מצוייות. וגם בהמוצ' יין פי' שמחמת ענייותן לא היו עושין רפואה מן היין רק שתייה ולכך היתה רפואת מים שכיח'. דאינו כן כל שכן שלא היה להם יין לשתות כיון שלא היה להם לשיפת קילור ושכיחת שתית מים טובא. ואמרי' [חולין פ"ג ע"א] נמי בעלמא אף ערבי יום הכפורים בגליל שהיו מרבין בסעודה ומשמע שעשירים היו. והכא נמי בהא (שמעינן) [שמעתא] אין לפרש דפתילות לא שכיחי להו דהא אמרי' בשלהי בבא קמא כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל. משמע שמצוי פשתן ביניהם וסחורתן בכך. ותמיה לר' אמאי קתני שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה לשון נקבה והא נר לשון זכר. וי"ל דאקערה קאי אפלוגתא דתניא לעיל מותר השמן שבנר (שבקערה) [ושבקערה] כו'. ופי' ר' פי' רבינו מאיר בהמוציא יין. ועוד הוסיף לומר כי מרוב שתייתן יין הוה להם חכלילי עינים ושכיחת רפואת מים טובא. ועוד דנר נמי לשון נקבה בדוכתין טובא כבתה אין זקוק לה וכולה שמעתין דנר חנוכה תני לה לשון נקבה. הועתק מכתיבת רבינו.
